תבעה את בן זוגה – על כך שהוא לא מעוניין להמשיך בטיפולי פוריות מה קבע בית המשפט לענייני משפחה?

המאמר נכתב בשיתוף עם משרד עורכי דין יעקב בלס

דמיינו לכם שאתם נשואים ומבקשים להביא ילד לעולם ובהתאם – אתם עוברים טיפולי פוריות. בשלב מסוים, במהלך טיפולי הפוריות, אתם מבקשים להפסיק את הטיפולים, בגלל קשיים זוגיים. האם לבן הזוג השני, דהיינו – הבעל או האישה, יש זכות לתבוע אתכם בפיצוי כספי, בגלל שאתם מסרבים להמשיך בטיפולי פוריות? תביעה כזו, אשר במסגרתה האישה תבעה את בעלה בסך של חצי מיליון ₪, התבררה בבית המשפט לענייני משפחה, במסגרת תיק תלה"מ 44073-04-17. האם בית המשפט קיבל את התביעה? מה פסק בית המשפט? על כך, במאמר שלהלן, שאותו חיברנו לידיעתכן/ם ונוחיותכן/ם, הגולשות והגולשים.

נבקש להבהיר כי המאמר שלפניכן/ם הוא מאמר כללי בלבד, ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.

עובדות פסק הדין:

התובעת והנתבע נשואים. לבעל – אלו נישואיו הראשונים. לאישה, אלו נישואיה השניים (אין לה ילדים מנישואיה הראשונים). שניהם נישאו בשנת 2012. הם הזדקקו לטיפולי פוריות, לאחר תקופה ארוכה שבה ניסו להיכנס להיריון בצורה טבעית.

הצדדים החלו להתייעץ עם מומחים בתחום הפוריות. האישה – בהתאם להמלצות רפואיות – החלה לקבל טיפולים שכללו בדיקות פולשניות רבות וכן זריקות של הורמונים. במקביל, הבעל (הנתבע) שיתף פעולה ותמך באשתו (התובעת). בין לבין, ניסו למצוא תרומת ביצית. ניסיון ראשון לכך לא צלח, עקב חרטה של תורמת. לאחר מכן – עברה האישה בשנת 2016, טיפול הפריה לאחר קבלת תרומת ביצית. לקראת הטיפול וההשתלה של העובר, הצדדים הסתכסכו, עקב התדרדרות במערכת היחסים ביניהם. לאחר מכן, הוגשה תביעת גירושין. בין לבין, הבעל גם הודיע למכון ההפריה שבו טופלו שניהם, על הפסקת ההליך ועל איסור לעשות שימוש בזרעו.

בעת הגירושין וההודעה על הפסקת טיפולי הפוריות, האישה הייתה בת 35 (השנה הייתה 2017).

טענות הצדדים:

האישה טוענת כי במשך ארבע שנים עברה טיפולי פוריות עם בעלה, קיבלה טיפולים כואבים לשם כך, ולפתע הבעל סירב להמשיך בטיפול. האישה טוענת כי לא רצתה להפסיק את הטיפולים, אלא להמשיך בהם. לכן, היא טוענת כי היא זכאית לפיצוים בגין ההסתמכות על בעלה. במקביל, האישה גם טענה לנזק ממוני, בגין ההוצאות הרפואיות שנשאה בהן לצורך הטיפולים הרפואיים. מדובר בסכום של כרבע מיליון שקלים.

מנגד, הבעל טען כי זו תביעת סרק, ולמעשה כל כולה, היא נקמה על רצונו להיפרד מגרושתו. לטענת הבעל, מדובר בתביעה שבעצם נועדה לכפות עליו להיות לקיים הורות עם אישה שהוא לא רוצה להיות עמה בקשר זוגי. לטענתו, אי אפשר להעניש אותו על אי רצונו לקיים זוגיות והורות עם האישה. עוד טען, כי לכל היותר יש לפצות את גרושתו בסכום מינימלי של כמה אלפי שקלים, בגין הוצאות הטיפולים – אך לא מעבר לכך.

הכרעת בית המשפט:

ללא ספק מדובר בתביעה מאוד ייחודית וחריגה בנוף של תחום דיני המשפחה. האומנם ניתן לכפות על בעל לקיים הורות עם אישה שהוא כבר לא חפץ בה? ספק רב אם התשובה חיובית, אך האם הבעל כן חייב לשאת בהוצאות ממוניות עם הגירושין? התשובה לכך היא כנראה חיובית, אך חיוב מעין זה – לא נוגע לרשלנות או הפרה של חובה מצד הבעל, אלא לחובתו כבעל לאשתו, להיות שותף להוצאות משותפות בזוגיות.

לגבי השאלה הראשונה שהוצגה בפסקה הקודמת, אכן – זכותו של אדם לא להיות הורה, וכך פסק בית המשפט לענייני משפחה:

"הפועל היוצא של האמור לעיל הוא כי אין לראות בהתנהגותו של הנתבע משום עוולה נזיקית שיש לבחנה בראי דיני הנזיקין הקלאסיים של הפרת חובת זהירות מושגית ונזק שנגרם כתוצאה מהתרשלות כזו או אחרת, שכן זכותו של אדם לבחור שלא להיות הורה בטרם נולד ילד לעולם ובטרם החל היריון ואין מקום להעניש את הנתבע על כי בחר והחליט שלא להיות הורה לילד משותף עם התובעת ובפרט לנוכח הסכסוך העמוק שפרץ ביניהם".

יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי על הבעל לשאת בחלק מהוצאות הטיפולים שלא שולמו על ידו או שבהן הוא לא נשא בתשלום. לא מדובר בחיוב מכוח דיני הנזיקין, אלא בחיוב מכוח דיני הנישואין והגירושין ויחסי הממון בין בני הזוג. כך שבית המשפט חייב את הבעל לשאת בתשלום של 22,000 ₪ בלבד, בגין עלות הטיפול האחרון שבו הוא לא השתתף.