המאמר נכתב בשיתוף עם משרד עורכי דין לוסי מאיר
מדובר בזוג שעבר להתגורר בארצות הברית. השניים חזרו ארצה כדי להסדיר את מעמדם בארצות הברית, ואז חלה התדרדרות במערכת היחסים שלהם, שהביאה לסכסוך משפטי ולצו מניעה להחזיר את הבת המשותפת של בני הזוג, לארצות הברית. האב, מכוח אמנת האג, פנה לבית המשפט, על מנת להשיב לו את בתו ולאפשר להם לחזור לארה"ב. האם התנגדה. מה קבע בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (מדובר בתיק תמ"ש (ת"א) 52595-02-20)? על כך, במאמר שלהלן, שאותו חיברנו לידיעתכם/ן ונוחיותכן/ם, הגולשות והגולשים.
נבקש להבהיר כי המאמר הזה הוא מאמר כללי בלבד, ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי.
העובדות הרלוונטיות:
מדובר בבני זוג שנישאו בשנת 2015, ובשנת 2018 עברו להתגורר בניכר, בשל טעמים עסקיים שקשורים לעבודת האב. בני הזוג עברו לארצות הברית, ניתקו כל מגע עם מדינת ישראל ואף חתמו על המסמכים הנדרשים לכך. בשנת 2018, נולדה בתם. במקביל – בני הזוג קיבלו אשרות שהייה ועבודה בארצות הברית, כחוק. בשנת 2019, הקטינה גם החלה לשהות בגן מקומי באזור מגוריהם בארה"ב.
לקראת סוף שנת 2019, הגיעו בני הזוג לארץ לצורך הסדרת עניינים מסוימים, לרבות ענייני השהייה בארה"ב. הם שכרו דירה למשך תקופה קצרה כאן בארץ, שבמהלכה, בשל עיכוב בראיון שנערך להם בשגרירות ארה"ב, הם שלחו את בתם לגן מקומי – כאן בישראל – לתקופה קצובה. בינואר 2020, פתחה האם בהליך של יישוב סכסוך בבית הדין הרבני וקיבלה צו עיכוב יציאה מהארץ לקטינה.
במסגרת ההליכים בין ההורים, התגלעו מחלוקות קשות, ובין היתר הוגשו דרישות רבות, להגשת מסמכים הנוגעים להיבטים כלכליים בחייהם ועוד. כאמור, אנו נתמקד בבקשת האב, אשר הסתמכה על אמנת האג, להשיב את בתם המשותפת לארצות הברית.
טענות הצדדים לעניין החזרת בתם:
האב טוען כי מרכז חייה של בתם הוא בארצות הברית, וכי בהתנהגות האם, קיימת כוונה להרחיק את הבת ממקום מגוריה, שלא כדין. עוד טוען האב, כי החזרה לישראל הייתה קצובה בזמן, ונועדה לשם הסדרת אשרת שהייה בארה"ב. לכן, הניצול של החזרה לארץ בשל קושי ביחסים והוצאת צו הרחקה, הינו פסול, וגם נוגד את הדין המקומי במדינת קליפורניה, שם שהו והתגוררו.
מנגד, האם טוענת כי האב נהג באלימות נפשית וכלכלית, וכי לא נעשתה כל הרחקה שלא כדין בעניין הקטינה. עוד טוענת האם, שמדובר בקטינה שרשומה לגן ישראלי, ומרכז חייה הוא בישראל.
הכרעת בית המשפט:
בהכרעה מפורטת מאוד, בית המשפט קבע את העובדות הבאות:
לגבי מקום מגוריה של הקטינה, קבע בית המשפט, על יסוד העובדות בתיק, כי מקום מגוריה הקבוע של הקטינה, הוא דווקא בארצות הברית. בין היתר, דחה בית המשפט את הטענות לקשיים כלכליים של האב, בקבעו שלא מדובר באלמנט רלוונטי עפ"י האמנה. כמו כן, קבע בית המשפט, כי חזרת ההורים ארצה, הייתה זמנית, וזאת על סמך כלל הראיות בתיק.
זאת ועוד, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אין כאן הסכמה של האב, בגלל שחזרתם ארצה הייתה זמנית בלבד. כך יפים דברי בית המשפט:
"יצוין, כי התנהגות התובע לכל אורך התקופה בישראל לא יכולה להתפרש לא כהסכמה ולא כהשלמה. ראו פירוט בחלק הקודם הן לגבי הגעת הצדדים לתקופה קצובה וזמנית בישראל (בפרק הדיון לגבי מקום המגורים הקבוע של הקטינה) וכן לגבי מועד (אי) החזרת הקטינה. בחינת מועדים אלה מעידה כי לא רק שהתובע לא הסכים להישארות הקטינה בישראל אלא שפעל נמרצות מהרגע שהבין כי אין בכוונת הנתבעת לשוב עם הקטינה לארה"ב".
במקביל, בית המשפט קבע כי מתקיימים כל הקריטריונים להשבת הקטינה לארצות הברית. עם זאת, הוא קבע מספר תנאים לכך: על האב לסייע לאם בשכר דירה בארה"ב, במידה וזו תבקש לחזור – וזאת לתקופה של חצי שנה. כמו כן, על האב לדאוג לביטוח רפואי.
לסיכום, בית המשפט קיבל את תביעת האב מכוח אמנת האג, והורה להשיב את הקטינה עם האב, לארצות הברית, תוך מתן הוראות רלוונטיות. כמו כן, נקבע שהאם תישא בהוצאות המשפט של האב, בסך כולל של 58,000 ₪ בתוך 30 ימים.
