האישה ביקשה לקבל חלק מכספי הזכייה של הגרוש – מה קבע בית המשפט?

המאמר נכתב בשיתוף עם אתר Ask-Law

הדין בישראל קובע כי בני זוג זכאים לחלוקת רכוש שווה בעת גירושין, למעט סוגי רכוש מסוימים (כגון – קצבת אלמנות, זקנה וכיו"ב). כלומר, כל רכוש של אחד מבני הזוג או שנצבר על ידי בני הזוג, יהיה בר חלוקה בעת גירושין. מה הדין לגבי זכייה בפרס כספי? האם במקרה כזה, מדובר למעשה בנכס בר חלוקה? בכך דן בית המשפט המחוזי, כערכאת ערעור על בית המשפט לענייני משפחה, במחלוקת בין גרוש לגרושה. הגרושה היא המערערת במקרה זה, והיא טענה שהיא זכאית לכספי זכייה בפרס של בעלה. בכך נדון במאמר שלהלן, כאשר מטרתנו היא להעניק לכם מידע איכותי, אך נדגיש כי המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.

עובדות פסק הדין:

הנושא הינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (מספר ההליך הוא עמ"ש 34220-03-22, א. נ' ב.). מדובר בערעור של האישה, על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, שקבע כי האישה זכאית ל–20% מהכספים נטו, של פרס כספי ששולם לידי הגרוש שלה, שהוא המשיב בערעור זה. מדובר בבני זוג לשעבר, שיש להם שלוש בנות, אשר נישאו בשנת 2009 והתגרשו בשנת 2016.

הבעל זכה בפרס כספי, יחד עם אביו ואחיו. הפרס לא "הגיע בקלות" והם היו צריכים לגשת לבית המשפט כדי לממש את זכויותיהם. בתחילה נדחו. רק לאחר ערעור שנדון בבית המשפט העליון בשנת 2019, נקבע כי האחים ואביהם יקבלו את הפרס. זמן רב לאחר קבלת הפרס, האישה פנתה בבקשה לעיקול ויישוב סכסוך, כדי לקבל את חלקה בפרס.

עוד בבית המשפט לענייני משפחה, האישה טענה כי כל הסיפור החל כאשר הם היו נשואים, בשנת 2012, והיא הייתה חלק מהאירוע והתלוותה לבעלה לבתי המשפט וכיו"ב. לעומת זאת, הבעל טען כי האישה כלל לא התעניינה בהליך ולא הייתה חלק ממנו, וכן כי אין לה כל עילה להתחלק בכספי הזכייה. עוד טען כי בכל התקופה הרלוונטית, היא לא האמינה ביכולת שלו לקבל את כספי הזכייה. הבעל גם טען שהוא בעצם קיבל מתנה מאחיו – אך טענה זו נדחתה על הסף, כי הדבר לא תאם עובדות שנקבעו בבית המשפט העליון.

למעשה, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי יש להפחית כספים מתוך הפרס שניתן לבעל, לטובת האישה, בהתאם לסמכות המפורטת בחוק יחסי ממון, שלפיה במקרים מיוחדים יכול בית המשפט לסטות מהסדר איזון המשאבים (ההסדר שלפיו רכוש משותף מחולק באופן שווה בין בני זוג). מכיוון שהאישה נהגה בחוסר תום לב, בכל התנהלותה, בכך שפנתה להליכים משפטיים זמן רב לאחר הזכייה, קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי החלוקה תהיה של 20% מהפרס לטובת האישה, ולא מחצית מהפרס. בהמשך לכך הוגש ערעור האישה לבית המשפט המחוזי.

הכרעת בית המשפט המחוזי:

בית המשפט המחוזי, כערכאת ערעור, קבע כי אין ביכולתו לקבוע מהם רחשי הלב של האישה, ובהתאם לקבוע את תום ליבה, וזאת בניגוד לעמדת בית המשפט לענייני משפחה. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי, כי לא צריך להעניש את האישה, על כך שהשתהתה בהגשת הליכים משפטיים נגד הבעל, בהקשר של כספי הזכייה. עוד נקבע, כי למרות שהכספים התקבלו זמן רב לאחר שהזוג התגרש, הרי שעדיין כספי הזכייה וכל ההליכים החלו זמן רב לפני שהם התגרשו, כלומר – כאשר הם היו בני זוג כדת וכדין.

מכאן קבע בית המשפט המחוזי, כי יש לקבל את הערעור ולקבוע כי החלוקה בין בני הזוג בעניין כספי הפרס, תהיה שווה, וזאת בניגוד לעמדתו של בית המשפט לענייני משפחה. למעשה, בית המשפט המחוזי קבע שאי אפשר להפוך את סעיף 8 לחוק יחסי ממון, לברירת המחדל, שכן זהו סעיף מאוד מיוחד, שמאפשר סטיה מהסדר איזון המשאבים, אך צריך להשתמש בו במשורה. בתיק הזה ובנסיבותיו, אין הצדקה לסטייה מהסדר איזון המשאבים. לכן, החלוקה בין בני הזוג צריכה להיות שווה, ולא כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה.

סוף דבר – הערעור של האישה התקבל וכספי הזכייה שקיבל הבעל, יחולקו שווה בשווה לבעל ולאשה.