בית המשפט לענייני משפחה הטיל סנקציה על האם בגלל ניכור הורי – מה קבעה ערכאת הערעור?

בני זוג גרושים, מנהלים הליכים משפטיים במשך מספר שנים ויש להם ילדה משותפת. בין הצדדים יש מחלוקת קשה לגבי גידול הילדה, כאשר לטענת האב, האם פוגעת בקשר ביניהם. הילדה, שהיא כיום בת 15, בשלב מסוים החלה להתרחק מאביה ואף חסמה את האפשרות שהוא יצור עמה קשר טלפוני וכו'. האב, טען כי התרחקותה של בתו, נובעת מהסתה על ידי האם, או במילים אחרות – בשל ניכור הורי. בית המשפט לענייני משפחה, דן בטענת האב והורה כי על המשפחה לקיים בדיקה אצל מומחית, אשר תדון בשאלת המפגשים בין הילדה להורים. האם סירבה לשתף פעולה, ובית המשפט לענייני משפחה חייב אותה בהוצאות. עתה, האם הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי – המהווה ערכאת ערעור על בית המשפט לענייני משפחה. מה נקבע? על כך, במאמר שלהלן.

מדובר בתיק רמ"ש (תל אביב) 48940-03-20.

העובדות בקצרה:

כאמור, מדובר בבני זוג לשעבר, שיש להם ילדה בת 15 המסרבת לקשר עם אביה. נציין כי בעבר האב הורשע בפלילים על שתקף את הילדה בשנת 2010. לאחר מכן הוא קיים במשך מספר שנים קשר רציף עם בתו, ככלל – פעמים בשבוע בשעות אחר הצהרים. בשלב מסוים, הפסיקה הבת להיות בקשר עם אביה ואף הודיעה לו על כך. האב פנה לבית המשפט לענייני משפחה, בבקשה להורות על הפסקת הניכור ההורי. בית המשפט לענייני משפחה, קבע כי ניכר שהאם פועלת בצורה לא תקינה ואף גורמת לניכור הורי. בית המשפט לענייני משפחה ביקר את האם חריפות – על שפתה הבוטה וכן על הרוח הגבית שנתנה לבתה. בית המשפט הורה על מינוי מומחית – לצורך חידוש הקשרים בין האב לבת, אך האם – סירבה לשתף פעולה בנושא ולא קיימה כל מפגש עם המומחית. היא ערערה לבית המשפט המחוזי על ההחלטה.

טענות האם:

האם טוענת כי בתה בת ה–15 מסרבת לקיים קשר עם אביה, וזו למעשה זכותה. כמו כן, היא טענה שהקטינה סובלת מדיכאון וכי הפגישות עם אביה רק תורמות לכך. עוד טענה, כי נחשפה לדעתה של המומחית לחידוש הקשר, שלכאורה נוטה לרעתה ולכן מסרבת לשתף פעולה עמה.

מנגד, האב דוחה ושולל את טענות האם. לטענתו – האם גורמת לניכור הורי ופוגעת בקשר שלו עם ביתו. עוד טען, כי האם מסיתה את בתו נגדו ולמעשה מתעלמת מהחלטות בית המשפט ואין לאפשר זאת.

הכרעת בית המשפט המחוזי:

חשוב לציין שבעת הגשת הערעור מטעם האם, היא ביקשה לעכב את ביצוע החלטת בית המשפט לענייני משפחה – לגבי המומחית, אך בקשתה זו נדחתה ועתה נדון הערעור לגופו. כבר בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי ציין את הדברים המשמעותיים הבאים: "תופעת סרבנות קשר בין קטין לאחד מהוריו, היא תופעה חמורה וקשה שעלולה לגרום לקטין נזק נפשי משמעותי ובלתי הפיך" (פסקה ד', סעיף 1). עוד הסביר בית המשפט המחוזי, על התופעה של ניכור הורי, ופירש אותה, וכך יפים דבריו: "במצב של ניכור הורי ברמה החמורה, ההורה המנכר "שוטף את מוחו" של הקטין נגד ההורה האחר, וגורם לו להדחקת כל רגש חיובי כלפי ההורה המנוכר, כשהמטרה היא ניתוק כל קשר בין הקטין להורה השני" (בעמ' 10 לפסק הדין).

למעשה, בית המשפט המחוזי, הצדיק את בית המשפט לענייני משפחה, וקבע כי בנסיבות העניין, קיים ניכור הורי חריף על ידי האם, והיא אחראית לניכור האמור. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי על סמך העדויות והראיות שבתיק, לרבות אלו שהוצגו לבית המשפט לענייני משפחה, עולה כי האם אינה רואה שום חשיבות בקשר בין הקטינה לבין אביה, וזהו דבר חמור מאוד. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי בדו"ח שהוגש לו על ידי עובדת סוציאלית, ששוחחה עם הקטינה, האחרונה לא באמת הציגה סיבה אמיתית לניתוק הקשר, כאשר הדברים מלמדים על סוג של הסתה מטעם האם, או במילים אחרות – "שטיפת מוח". מכאן, שבית המשפט המחוזי קיבל את טענת האב ואת הכרעת בית המשפט לענייני משפחה, כי במקרה הזה, קיים ניכור הורי חריף.

לבסוף, נקבע כי תוגש תוכנית טיפולית בהקדם, על מנת להביא את האב ובתו לקשר תקין. האם חויבה בהוצאות ההליך, בסך 20,000 ₪.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם: