האב ניהל חיים כפולים – ועתה האישה מבקשת שיקיים הסדרי ראיה עם ילדיו

המאמר נכתב בשיתוף עם משרד עורכי דין לוסי מאיר

סיפור שהיה, כך היה: כמו בסרטי המוסד, פסק הדין שבו נעסוק במאמר זה, דן באב שניהל חיים כפולים, והוליד ילדים לאישה אחרת, בזמן שהיה נשוי עם ילדים. למעשה השאלה המשפטית שנדונה בתיק, היא "האם יש לחייב אב לקיים הסדרי שהות עם ילדים שנולדו לו מחוץ לנישואין, כתוצאה מחיים כפולים שניהל, חרף התנגדותו?". לכאורה, הורים הם אפוטרופוסים טבעיים לילדיהם. שאלות של בגידה וניהול רומנים מחוץ לחיי הנישואין, לא בהכרח אמורות למנוע קשר תקין בין אב לילדיו. יחד עם זאת, קיימים חריגים בכל סיטואציה, כאשר בכל מקרה, על בית המשפט לבחון את טובת הילדים, בכל הנוגע לקשר עם האב. מכאן, במאמר שלפניכן/ם, נסכם ונסביר את פסק הדין שניתן במסגרת תלה"מ (ת"א) 31071-05-19, פלונית נ' פלוני. נדגיש כי המאמר שלהלן הוא מאמר תוכן, ואנו עושים מאמץ להציג לכן/ם, הקוראות/ים, תוכן איכותי ומעשיר.

עובדות פסק הדין:

התובעת בתיק היא אישה גרושה. הנתבע הוא גבר נשוי ואב ל-3 ילדים נוספים. בין השניים היה רומן למעלה מ-20 שנה. הם הולידו יחדיו 3 בנים: האחד בן 18, השני בן 13 והשלישי בן 10. לכל אורך התקופה שבה הצדדים קיימו רומן, האישה ידעה שלבן זוגה, יש ילדים ואישה אחרת, וכי הוא חי עמם ומנהל חיים כפולים. האישה טוענת כי האב תמיד הבטיח שיעזוב את אשתו, אך הדבר לא קרה, והוא גם לא רלוונטי לתביעה זו (כפי שקבע בית המשפט). הנתבע, האב, מעולם לא נרשם כאבי הילדים. הילדים מחזיקים בשם המשפחה של האישה ומתגוררים בביתה. הצדדים מעולם לא גרו יחדיו בבית אחד. מפעם לפעם האב נהג להגיע לבית התובעת, למספר שעות, ומידי פעם גם בימי שבת. לפני שנתיים, הנתבע הפסיק את הקשר עם התובעת וגם עם הילדים.

האישה הגישה תביעה ליישוב סכסוך והצדדים הגיעו להסכמה לגבי מזונות הילדים. הפעם, האישה הגישה תביעה להסדרי ראיה בין האב לבין הקטינים. האב מתנגד: הוא טוען כי אינו בורח ממחויבות מילדיו, אך בנסיבות העניין, כאשר הוא מצוי בסכסוך עם האישה (הוצא גם צו הרחקה נגדה, לבקשתו) וכאשר משפחתו המקורית עדיין לא "עיכלה את הסיטואציה" (כלשונו בפסק הדין), הוא מבקש להימנע עתה מהסדרי ראיה.

חשוב לציין כי בית המשפט החמיא לאם, וקבע כי למרות חוסר המעורבות של האב בחיי הילדים, האם גידלה אותם למופת. מדובר בילדים שלומדים בתוכניות ייעודיות למצטיינים.

אז מה קבע בית המשפט?

בית המשפט נאלץ להכריע. האב לא מעוניין בהסדרי ראיה, מתחמק משהות עם ילדיו ומעדיף את משפחתו המקורית. מנגד, האם, האישה, רוצה בהסדרי ראיה ובמעורבות של האב בחיי ילדיה. נזכיר כי האב לא היה בקשר רציף עם ילדיו במהלך השנים.

חוק הכשרות והאפוטרופסות, קובע כי על ההורים לדאוג לצרכי ילדיהם, לא רק צרכים חומריים, אלא מטיל חובה לשמר ולדאוג לקשר הורי אמיתי וחם. יחד עם זאת, הפסיקה בתחום המשפחה קובעת, כי אי אפשר באמת ליצוק תוכן בחובה לקיים קשר בין הורה לילדו, למעט קשר חומרי, וניתן לעשות זאת רק בהינתן נסיבות מיוחדות.

בנסיבות התיק הזה, הרי שמדובר בנסיבות מיוחדות, שבהן ישנו ספק האם בית המשפט יוכל לכפות קשר בין ילדים לאביהם – כך קבע בית המשפט. בית המשפט קבע כי לא הוכח שטובת הקטינים (גם על יסוד חוות דעת של עובדת סוציאלית), היא לקיים קשר עם האב. הבה נצטט במדויק את דבריו של בית המשפט, לאור חשיבות הנושא:

"התובעת לא הוכיחה, שבנסיבות התא המשפחתי הנדון, טובת הקטינים היא לכפות על הנתבע קשר עם הקטינים או קיום זמני שהות עמם. יתרה מכך, התובעת טענה מפורשות שאינה מבקשת להכריח את הנתבע להיפגש עם הקטינים, אלא שנוכח סירובו יש לחייבו לשלם לה עבור העדר נוכחותו בחייהם, אך בא כוחה מיד הודיע שהתובעת עומדת על בירור התביעה".

בית המשפט קבע כי כפיית קשר, היא דבר פסול בנסיבות אלו, והיא גם תשיג תוצאה הפוכה ותגרום לקטינים נזק משמעותי. כמו כן, בית המשפט קבע כי הסירוב של האב אינו נובע ממקום רע, אלא ממקום של חשש להרוס את התא המשפחתי שלו. לכן, בית המשפט דחה את התביעה, וקבע כי אין לכפות קשר ואין גם להטיל סנקציות בנסיבות התיק.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם: