בני זוג ידועים בציבור נפרדו – אך מי ייקח את הכלבה המשותפת?

בני זוג – ידועים בציבור, שלא נישאו, חיו יחדיו במשך תקופה קצרה ונפרדו בשנת 2016. בני הזוג לא הותירו אחריהם כל רכוש משותף, למעט "פריט" אחד – כלבה משותפת – שנותרה במחלוקת. הרכוש המדובר, עד כמה שמוזר לייחס את המילה רכוש לכך, הוא כלבה משותפת. מה הדין? מה פסק בית המשפט לענייני משפחה? למי תועברנה הזכויות בכלבה המשותפת שהייתה רשומה על שם בני הזוג? על כך, במאמר שלהלן, שאותו חיברנו כדי להציגו לכן/ם, הקוראות והקוראים, בשפה פשוטה ולא משפטית. יחד עם זאת, אנו ממליצים שאם יש לכן/ם מחלוקת מסוימת בתחום המשפחה, תמיד כדאי לפנות אל עורך דין דיני משפחה.

העובדות:

כאמור, מדובר בבני זוג שלא נישאו וגם לא צברו נכסים משותפים, זולת כלבה משותפת שנרשמה על שם בני הזוג. בשנת 2017, שונה רישום הבעלות בעירייה והועבר רק על שם האישה. בשלב מסוים, הודיעה האישה כי בכוונתה לעזוב את הארץ ולקחת עמה את הכלבה, מושא המחלוקת. בהמשך לכך, בן הזוג פנה לבית המשפט בתביעה לקבוע מהן זכויותיו בכלבה המשותפת. עכשיו, חשוב להדגיש – כלבים הם החברים הטובים ביותר שלנו וקשה לנו להתייחס לכלב כ"רכוש", כי כלבים הם חברים, הם חלק מאיתנו. אך מבחינה משפטית, כלבים הם בסופו של דבר רכוש, וכך החוק מגדיר אותם, וזאת לצד חוקים שאוסרים על פגיעה בהם, וכאלו שמטילים חובה להעניק להם טיפול ראוי.

אגב, מדובר בתיק שנוהל בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב במסגרת תלה"מ (ת"א) 44897-06-20.

טענות הצדדים:

בן הזוג טען כי בני הזוג קיימו חיים משותפים, וכי אין לשלול ממנו זכויות בכלבה המשותפת והאהובה שלהם. מנגד, האישה טענה כי היא טיפלה בכלבה לאחר הפרידה, לכן זכותה לשמור עליה ולהמשיך לגדל אותה. עוד טענה, כי בן זוגה, התובע, אישר בעבר בעל פה, במפורש, כי היא תהיה הבעלים של הכלבה המשותפת. עוד טענה האישה, היא כי אין לבית המשפט סמכות עניינית, כי הם לא בני זוג נשואים.

הכרעת בית המשפט:

קודם כל, בית המשפט דחה את טענת האישה לגבי סמכות עניינית. בית המשפט לענייני משפחה קבע בפירוש, כי בני זוג הם בני זוג – ולכן, גם אם הם לא נשואים, הרי שהם נכללים בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט אף "עקץ" את הנתבעת, האישה, בטענה לפיה "טוב היה אילו טענה זו של סמכות עניינית לא הייתה נטענת".

לגופו של עניין, בית המשפט דחה את טענת הנתבעת, לפיה התובע, בן זוגה לשעבר, אישר והודה בעבר, כי האישה תהיה הבעלים של הכלב. כמו כן, בית המשפט קבע, כי הרישום של הכלבה, אינו ראייה חלוטה, ואינו דבר שמלמד בהכרח על כך שלתובע, בן זוגה לשעבר של הנתבעת, אין זכויות רכושיות בכלבה.

עוד חשוב לציין, כי בין הצדדים התעוררו מחלוקות רבות ועובדתיות לגבי הזכות על הכלבה, אך המחלוקות הללו עסקו בעיקר בעניינים שבין בני הזוג לשעבר. למשל – הנתבעת טענה כי מניעיו של התובע אינם כשרים וכי מטרתו היא לחזור לקיים עמה קשר רומנטי וכיו"ב. טענות אלו נדחו על ידי בית המשפט, בין היתר – בשל חוסר רלוונטיות.

לבסוף, בית המשפט קבע כי האישה לא יכולה לעזוב את הארץ עם הכלבה, בלי הסכמת בן הזוג, וכן קבע את הדברים הבאים: "ברור שאם תיסע הנתבעת, אשר נסעה לחוץ לארץ בעבר עם הכלבה מבלי להיוועץ בתובע ונסעה לחוץ לארץ בלי הכלבה, להשלמת לימודיה בחו"ל – ינותק הקשר שבין התובע לבין הכלבה. לצערנו תוחלת החיים של חיות המחמד שלנו קצרה היא. לאור גילה של הכלבה ועד אשר תשלים הנתבעת לימודיה, איש לא יכול לתקוע לידי התובע אפילו שיראה את הכלבה בעוד מספר שנים. מובן שאיש אינו מתכוון לנתק את קשריה של הנתבעת עם הכלבה. רוצה לנסוע לחוץ לארץ בלי הכלבה? לו תבורך; רוצה להשלים לימודיה בארץ במידת האפשר ולהותיר את ההסדר אשר נהג בין הצדדים על כנו – לו תבורך".

לסיכום, בית המשפט קבע כי הכלבה היא בעצם רכוש משותף של בני הזוג, על כל המשתמע מכך. נקבע שהנתבעת לא יכולה להוציא את הכלבה מחוץ למדינת ישראל, בלי אישור של התובע.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם: